אני מורה לנהיגה. ביום-יום אני מעביר בני נוער מתבגרים דרך סיוטי הטסטים שלהם, בשבתות שוטף את הבוץ מהאנדורו שלי או משייף ברכיבות עירוניות על נייקד זריז. החיים שלי נחלקים לשני מסלולים – שבילים מאובקים ופקקים מתנשאים. ואז הגיע ה-LFC 700 של בנדה – אופנוע שאי אפשר להתעלם ממנו, גם אם אתה ממש מנסה.
זו לא קומדיה, זה מדע בדיוני
בהתחלה צחקתי. "זה נראה כמו אופנוע שעיצב מעצב על סטרואידים בשנות ה-80׳, בזמן שצפה בסרט של באטמן וחלם על מדע בדיוני. התיישבתי עליו ובבת אחת הפסקתי לצחוק. כבר במגע ראשון בין העכוז לאוכף נופל אסימון שמדובר במשהו שונה לגמרי, מיוחד. הרי החל ממבט ראשון, האופנוע הזה נראה כמו הצהרת כוונות: "אני לא אופנוע רגיל, ואני גם לא מתכוון להיות כזה, הגעתי בטעות מהעתיד ואין לי מושג מה השנה הנוכחית". עם פרונט ארוך במיוחד ומיכל דלק שאפשר לנחות עליו עם מסוק קטן – ה-LFC 700 דורש תשומת לב. ותאמינו לי, הוא מקבל אותה.
אני לא אופנוע רגיל, ואני גם לא מתכוון להיות כזה. הגעתי בטעות מהעתיד ולא מעניין אותי מה השנה הנוכחית
אז יוצאים לדרך ו..נוחות מפתיעה, (כל עוד אתה לא מנסה לרכוב אנדורו או מחפש את הרגליות למטה, כי הן קצת קדימה, בסגנון קרוזרים, ולא מתחת לברך כמו במרבית האופנועים). אז נכון שזה לא בדיוק מה שאני רגיל אליו, אבל המושב הנדיב, תנוחת הרכיבה והגודל השופע של האופנוע גרמו לי להרגיש מאוד בנוח כבר מהישיבה הראשונה. יצאנו לרכיבה בשבת בבוקר ובבית ינאי פגשנו חבורת רוכבי קאסטום בתחנת הדלק. "מה זה החללית הזאת?", שאל אותי מישהו. "זה בכלל חוקי?", הוסיף מישהו אחר. לרגע הרגשתי כמו שליח מהעתיד שנשלח ללמד את המין האנושי מחדש על מהות התחבורה הדו גלגלית.
הצמיג שמגהץ כבישים מחורצים
הם החלו לחקור לעומק את הצמיג האחורי (כמעט ברוחב של צמיג הקורבט C8 שקיבל קימורים בקצוות). כדי שנהייה ברורים – ההארלי עם הגלגל הכי גדול שפגשנו היה ברוחב 240 מ"מ. לבנדה יש צמיג של 310 מ"מ. הצמיג של ההארלי ההוא נראה כמו צמיג של קטנוע לעומתו. כשהצמיג הזה פוגש כביש מחורץ כהכנה לאספלט, הוא נשאר יציב ולא רק שהוא לא התנדנד, אפילו נראה כאילו שהוא מגהץ ומיישר את החריצים.
נסו לחפש עוד צמיג שהוא יותר רחב מלוחית המספר של האופנוע
גם תנוחת הרכיבה שונה לחלוטין מההרגל שלי – ללא עמידת תקיפה, בלי התכוננות לקפיצה, ואין ברכיים צמודות למיכל הדלק, למרות זאת התחברתי מהר. אל תבנו על ווילי, את זה כנראה האופנוע לא עושה. זה יותר כמו "שב, תירגע. מושב רך. סע לאט, סע מהר, תעשה מה שאתה רוצה, אבל תירגע". לרגע התגעגעתי לריפוד הנוקשה של מושב האנדורו שלי. רק לרגע.
צלילי הסופר-ספורט במהירויות שפויות
מנוע הבנדה הזה הוא ארבע בשורה, בנפח שקרוב ל-700 סמ"ק שנותן דחיפה נעימה, לא פראית, עם סאונד של סופר ספורט גרגרן. הוא לא מנסה להבהיל אותך כמו איזה סופרמוטו עצבני, אבל הוא לגמרי שם כשאתה פותח גז. הכוח מגיע בצורה ליניארית ונעימה, מהסוג שאתה יכול להרגיש איתו בטוח – גם כרוכב מנוסה, וגם כתלמיד שמנסה להוציא רישיון (תיאורטית, אם היה חוקי לעלות עליו בטסט). באופנוע סופר-ספורט אמיתי, כדי ליהנות מהסאונד הצווחני של ארבע בשורה, אתה צריך להיות במהירויות של שלילת רישיון. כאן, אתה יכול ליהנות מהסאונד הזה במהירויות חוקיות ושפויות. תענוג. תיבת ההילוכים מדויקת, מצמד קל לתפעול, והתגובה לגז חלקה כמעט כמו ברכיבה על ענן. טוב, אולי ענן עם קצת שריטות ועם סאונד ממכר שגורם לך לרכוב רק בסל"ד גבוה.
אגזוז אגזוז שעל הקיר, לאיזה אופנוע יש סאונד הכי הכי בעיר?
נחום-תקום משתכנע לשבת
בוא נבהיר משהו: זה לא אופנוע של השכבות ופניות חדות. עם בסיס גלגלים שמתחרה באורך קרון ממוצע של רכבת ישראל, קשה לקרוא לו "זריז". ברגע שאתה מתכנן פנייה, רצוי לשלוח בקשה בכתב שבוע מראש. אתה מטה אותו, והוא מנסה ליישר אותך בחזרה. אחרי שהתרגלת, הוא מצליח מפתיע – בזכות משקל נמוך יחסית ומרכז כובד נמוך, התחושה יציבה ובטוחה. אם מעולם לא פנית עם צמיג ברוחב כזה, אתה צריך כמה פניות להתרגל, תוך שימת דגש חזק על היגוי הפוך מעט כוחני (לחץ על הקצה השמאלי של הכידון כדי לפנות ימינה, ולהיפך). למרות שהגלגל ימשוך אותך חזרה לעמדה ניצבת לכביש, אתה צריך להמשיך להטות אותו. הרגליות שלו משופשפות, כלומר הבנדה הזה גם יודע לשכב לא פחות מכל קרוזר אחר, ואולי אפילו קצת יותר. בקיצור, כמורה לתלמידים בני 17 שמתלהבים מכל דבר שיש לו יותר מ-14.9 כ"ס, אני יכול להגיד שזה לא האופנוע שהייתי נותן להם לרכוב עליו. זה לא בגלל שהוא גדול וחזק – אלא בגלל שהוא דורש הבנה וסבלנות. וגם, למען השם, כי הוא מושך יותר מבטים מאשר נבחן תיאוריה שנכשל בפעם הרביעית.
כמה גדול, ככה…גדול
בנדה והעיר הגדולה
פה זה מעניין. האופנוע הזה נראה רחב כמו שולחן סנוקר, אבל מתנהל בעיר כמו ג’נטלמן לונדוני. הוא לא מתחנן לפילטרינג אגרסיבי, לא מתעצבן על רכבים שחותכים. הוא פשוט גולש. ואתה גולש איתו. באלגנטיות, ולא בשקט יחסי (האגזוז סטנדרטי אבל נשמע טוב), ובידיעה שאתה בערך היחיד עם כזה דבר ברדיוס של עשרה קילומטרים. המושב הנמוך, ומרכז הכובד הנמוך, מאפשרים לחצות איתו גם רחובות פקוקים. בהנחה שהפקק לא נוצר מהמון שנעצר כדי להסתכל עליו ולהצטלם איתו.
מבחן התכל’ס: למי הוא מתאים?
זה אופנוע שהוא הצהרת סטייל, חוויית רכיבה שונה, וסיפור מהלך. כל רכיבה עליו מרגישה כמו סצנה מסרט. אתה אולי לא הכי מהיר, לא הכי זריז, אבל אתה חד משמעית הכי מעניין. הוא יכול להתאים לכל רוכב שמחפש משהו אחר, לא מישהו שמכור לז'אנר, אלא מחפש משהו שלא מנסה להיות שום דבר אחר חוץ מעצמו. לרוב הרוכבים אין ניסיון עם צמיגים ברוחב כזה, כך שהניסיון לא ישחק כאן תפקיד. אם אהבת אותו ובא לך עליו, התעלם מהצמיג, מבטיח לכם שתתרגלו. אגב, מי שלא רוכב, עדיין יכול לקנות אותו כחובב אומנות ולהציב אותו בסלון בין הטלוויזיה לאוסף הפסלים הפרטי.
מהמקום הפרטי שלי, כמורה נהיגה – לא בטוח שהוא יתאים, בעיקר כי לא הייתי מצליח להחנות אותו ליד רכב לימודי הנהיגה שלי בלי לתפוס שלושה מקומות. וגם כחובב אנדורו, הבנדה הזה לא מפתה אותי. הוא לא יעשה סינגלים, הוא יכבוש אותם ויהפוך אותם לשבילי עפר עבור האופנועים שיבואו אחריו.
