מאז שאני זוכר את עצמי תמיד נמשכתי לאופנועי הספורט עטויי הפלסטיקה, אלו שנראים כמו שיוט טיל בליסטי שצריך להגיע הכי מהר מנקודה א׳ לנקודה ב׳. לא פעם פתחתי עם חבריי לרכיבה דיונים בשאלה ״מיהו האופנוע הנחשק ביותר?״ והמסקנה תמיד הייתה – ״על טעם ועל ריח…״. למרות זאת, תמיד הייתה לי הערכה סמויה לאופנועי קאסטום בכלל ולאופנועי הארלי-דייוידסון בפרט.
הפאתוס של רוכבים רבים כלפי המותג הזה, תמיד היה נפלא בעיניי. אמרתי לעצמי – ״אולי כשאגדל, אבין״. במרוצת השנים אכן גדלתי וישבני עלה על אופנועים רבים מסוגים שונים ובאמת, ככל שאני מתבגר, אני מבין יותר ויותר את משמעות ה-Low & Slow של החיים.
אם בעבר רציתי להספיק הכול כמה שיותר מהר, הרי שהיום למדתי את משמעות שימור האנרגיה לטווח הארוך – בכל האספקטים של החיים. כך גם ברכיבה, למדתי ליהנות מהקמ״שים הנמוכים שמאפשרים להסתכל על הנוף, לפתח מחשבות ולתת לפילוסוף הקר שבתוכי להתגלגל על האספלט החם.
הופה A אחד…
כשעלתה האפשרות עבורי לקחת את הסטריד רוד לרכיבת מבחן, התלהבתי מאוד. למרות העובדה שרכבתי ובחנתי אופנועים רבים, לא יצא לי לבלות זמן רב באוכפו של הארלי. אז קפצתי על ההזדמנות והחשתי פעמיי אל סוכנות הארלי דייוידסון שבחולון.
מיד הובהר לי שהחבר החדש שלי לסופ״ש הקרוב מוגבל בהספקו ל-35 קילוואט שהם 47.46 כוחות סוס, כלומר מותאם לדרגת הרישוי הבינונית: A1. האכזבה שנראתה בבירור על פני הובילה למשפט המפתח הבא, שנאמר על ידי נציג הסוכנות: ״אל תדאג, יש לו אגזוז משופר של ARROW, זה יפצה על ההגבלה״.
כמה סיבובים סביב הסטריט רוד כדי לתהות על קנקנו, חשפו בפני אופנוע מרשים שמשלב אלמנטים מסגנונות שונים כמו קרוזר, קפה רייסר, סטריט, נייקד, טרקר ועוד – רמז לקהל היעד אליו הארלי כוונו להגיע. בראש ובראשונה הסטריט רוד משדר ״הארליות״ טיפוסית, כאשר על כל מכלולי האופנוע מוטבע לוגו הארלי, כדי שאי אפשר יהיה להתבלבל.
לחיצה על כפתור ההתנעה העירה את מנוע הוי-טווין בנפח 749 סמ״ק לחיים וחיברה אותי אל ההבטחה שמערכת הפליטה כבר תפצה על כל מה שחסר. כך לאחר תדריך קצר (שלא באמת הצלחתי לשמוע) יצאתי אל הדרך, רכוב על בהמה אמריקאית במשקל של 238 ק״ג. את הדרך הקצרה מהסוכנות חזרה אל ביתי, עשיתי באיטיות מתבקשת, מכיוון שלקחו לי כמה קילומטרים להתרגל לחספוס האופייני של הארלי. תפעול האופנוע בכלל והעברת ההילוכים בפרט, צריכים להתבצע בהחלטיות ובנחישות מאצ׳ואיסטית.
 |  |  |  |
מיד עם ההגעה אל הרמזור הראשון, הגיע רגע ההשתחלות בין שני טורי מכוניות. המראות הקטנות והסקסיות של הסטריט רוד ממוקמות בקצוות הכידון, בסגנון ׳טראקר׳, מה שגרם לי לאי-נוחות זמנית בשל הקרבה למראות המכוניות. צלילי הרעם המתגלגל שמפיק המנוע באמצעות מערכת הפליטה שיפרו את החוויה, כאשר גרמו למכוניות לזוז הצידה – משל הייתי משה רבנו והם היו ים סוף, בעת יציאת בני ישראל ממצרים.
בסטריט ומחוצה לו
הסטריט רוד כיאה לשמו מכוון יותר לרכיבה עירונית, עם הרבה מאוד פוזה וספורטיביות. למרות שזה לא ממש נראה ממבט ראשון, הוא מתחרה באופנועי נייקד אורבאניים כמו ימאהה MT מצד אחד ודוקאטי מונסטר מאידך. בניגוד אליהם, הוא נותן ערך מוסף של קרוז וטראקר שמספקים ״מקדם פוזה״ גבוה וסצנה שאי אפשר לפספס. בשל המשקל הגבוה והכידון הרכב הוא לא מתאים לרכיבה עירונית צפופה, אבל ללא ספק, זהו אופנוע שממש כיף להתגלגל אתו בעיר ולהעמיד אותו בפינת הרחוב, מול הבר בו אתם נוהגים לבלות. אם תשוו אותו לשאר אופנועי הארלי קלאסיים, הרי שמדובר בכלי עירוני ״קליל״ ו״זריז״. בכל הקשור לרכיבה העירונית, לא הרגשתי בשום מצב מחסור בכוח הזמין. המנוע הבשרני ועתיר המומנט (6.6 קג״מ מירבי שמתקבל כבר ב-4,000 סל״ד) מאפשר חוויית רכיבה נוחה בעיר, מבלי לחפש את ההילוך הנכון. פניות במהירות נמוכה מתבצעות בקלילות ותחושת הספורטיביות היחסית של האופנוע כבר מורגשת ובאה לידי ביטוי.
ביציאה מהעיר המגבלה בהספק באה לידי ביטוי וגורמת לאופנוע להאיץ בעצלתיים במהירויות הצפוניות מ-120 קמ״ש. אני לא רגיל שמכוניות עוקפות אותי בתאוצה מרמזורים וכאן קיבלתי הפתעה. מצד שני, כל החוויה של האופנוע היא ליהנות ולמצות כל קילומטר, אז נכנעתי והתמסרתי לחוויה. הרכיבה בכבישי מ.א גזר וסביבת הרי ירושלים בדרך כלל מלווה בתפילות לדרך פנויה, ללא גורמים מעכבים כמו מכוניות איטיות ורוכבי אופניים. הפעם רכבתי במהירות די זהה לזו של רוכבי האופניים, לעיתים אף זזתי לשולי הדרך על מנת לאפשר למכוניות מהירות לעקוף. כל זאת מבלי להתלונן, להיפך – זכיתי ליהנות מהנוף שפספסתי בדרכים האלו בכל פעם שרכבתי במהירויות שגורמות לנוף להראות כמו ציור של ילד קטן.
גם בפניות המהירות מחוץ לעיר הסטריט רוד משדר ביטחון ויציבות. לאחר שחוויתי את צד ״הסטריט״, יכולתי לחוש את הצד השני של המטבע – ה״הוט רוד״. זה לא אופייני בכלל להארלי טיפוסי שאפשר להיכנס אתו לתנוחה קרבית ו״לתקוף״ איתו פנייה. עם הסטריד רוד זה אפשרי ואפילו מהנה ממש. לאורך הדרך נהניתי מאוד מהנוף וכל ניסיון שלי להגביר מהירות החזיר אותי לנקודת המוצא, שעם האופנוע הזה כיף להתגלגל באזור המהירות החוקית ולא יותר.
רוכבים אל עבר השקיעה
כמו בסצינה הצ׳יזית ביותר של הוליווד, הרכיבה הביתה הייתה בסמוך לשקיעה לכיוון מערב. גווני האפרסק שבשמים עטפו את החוויה עם הסטריט רוד ונתנו לה גימור ראוי. הארלי הצליחו לרקוח אופנוע שנותן חוויה של נייקד עירוני, יחד עם ׳טראקר׳ סקסי ושרירי, מבלי לפסוח ולו לרגע על חוויית ה״אמריקנה״ המתבקשת מאופנוע של הארלי. אמנם, גרסת המנוע המוגבל לדרגת הרישוי A1 הייתה מעט חלשה, אך גם זו מהווה אלטרנטיבה ראויה לרוכבים צעירים ומבוגרים, שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הדו-גלגלי. אם בעבר היה צריך לעבוד קשה מאוד כדי להניח את הישבן על הארלי, הרי שהיום ניתן לעשות זאת בעלות של כ-60,000 שקלים לסטריט 750 וכ-70,000 שקלים לסטריט רוד, האבולוציה הנהדרת של הסטריט, עליה רכבנו.
