מלחמת האופנועים

ואיך קרה שדו־גלגלי הפך לנשק סודי בשדה הקרב

הם לא שורקים כמו טיל, לא חוצים מדבר כמו טנק, ולא טסים נמוך כמו מל"ט.
ועדיין – האופנועים, כן כן – אותם כלים שאנחנו כל כך אוהבים, אלו שמביאים לכם פיצה והמבורגר, אותם אלו שמצליחים להביא רוכב לעבודה ב־07:30 גם בפקקים מטורפים  – האופנועים האלו גם הפכו לאורך ההיסטוריה לשחקן מפתיע במגרש של הגדולים, אלו שמשחקים לא יפה, אלו שמשחקים במלחמה.

שמעתי מישהו אומר ״משגר דו-גלגלי״? אז הוא לא מדמיין. חכו, חכו.

התחיל בקטנה

מלחמת העולם הראשונה. בוץ, תעלות, כאוס. ואז מגיע הרוכב הבריטי – על Douglas או טריומף – מעביר פקודות בין יחידות, מדלג מעל פגזים, מקלל את הגשם והולך לישון עם חיוך של אופנוען אחרי טיול שטח. הגרמנים מצידם שלחו אופנועים משלהם, NSU, למשל – כדי שגם הם יוכלו להעביר פקודות ותחמושת עם סטייל. ושלא תבינו לא נכון, אף אחד לא ויתר על הסוסים מרצון. כולם עוד ניסו להשתמש בהם במלחמות, אבל ברגע שאופנוע אחד עקף אותם בצד שמאל עם צופר – כולם הבינו שזמנם תם.

מלחמת העולם השנייה: הגיעה הרגע שלהם לזרוח

כשהצטרפו ללחימה האמריקאים, הבריטים, הגרמנים ובעזרתם האדיבה של האלים של אופנועי שדה – התחילה באמת החגיגה:

• Harley-Davidson WLA – גרסה צבאית של הארלי, עם כידון שצועק "חופש" וקלאץ' שצועק "למה אני פה?". יותר מ־70,000 יחידות התגלגלו לשדה הקרב – חלקן עם סיידקאר (בעברית זה תורגם לאופנוע עם סירה), חלקן עם חייל, חלקן סתם ניסו לשרוד את השטח.
• BMW R75 – המכונה שהיטלר אהב לרכוב עליה, בערך. גרמניה של שנות ה־40׳ ייצרה אותה עם סיידקאר שגם לה הייתה הנעה (!) – כדי שגם הנוסע יעבוד. זה כלי שיכול להוביל שלושה, לירות, לחליף גלגל – ועדיין להגיע לפני הווספה לרמזור.
• Royal Enfield Flying Flea – אופנוע כל כך קטן, שיכלו לזרוק אותו מהמטוס. אמיתי. טוב, לא לזרוק, להצניח. הוא לא ממש עשה רעש, לא ממש הביא כוח – אבל היי, הוא נחת עם הצנחנים. והוא לא התלונן.
• Matchless, BSA, Norton – כל הקלאסיקה הבריטית, בתפקידים כמו סיור, תצפית, ושליחויות. הייתה גם תקופה שניסו לשים מקלע על סיידקאר – כי למה לא?

BSA – לפי הניסיון הקרבי שלו, הוא בטח תת-אלוף או משהו

למה בכלל זה עבד?

כי זה קל, מהיר, צורך פחות דלק מטנק, ולא נתקע על כל גבעה.

האופנועים האלו, רצו, עקפו, דילגו – והביאו תחמושת או פקודה לפני שהמפקד הספיק לקלל.
ולפעמים, הם גם הצילו קרב – פשוט כי הגיעו בזמן. אה, כן, ואם אחד או יותר מהם נפלו בגלל שפיכת מנוע, בקע בשלדה או ממש נפלו בקרב, אז לא נורא, הם גם לא יקרים כמו מכונות המלחמה האחרות.

קפיצה להיום: כן, זה עדיין עובד

• האמריקאים שולחים יחידות מיוחדות עם אופנועי שטח KTM ו־Yamaha לעקוב בשקט אחרי אויב בלי שמערכות ראדר יתעוררו ויזהו אותם.
• באוקראינה –  אופנועים הפכו לכלי נשק טקטי ממש. יחידות כמוSkala  פועלות כמו סיירת רוכבת – הן מגיעות מהר, יורות, נעלמות. לא סתם הרוסים התחילו לייבא טרקטורונים ואופנועים לשטח במקום שריון – פשוט כי מל"ט לא מספיק מהיר בשבילם.
• הרוסים, אגב, חזרו לאופנועים עם סיידקאר – כי אם כבר נוסטלגיה, אז עד הסוף. יש שמועות על פיתוח גרסה עם  Wi-Fi, אבל לכו תדעו…

ב.מ.וו – R75 – גם סיידקאר ("סירה") חמוש הם ניסו, והיום, יש כמה ניסיונות להחזיר את הדבר הזה

 מסקנה או קלישאה (תבחרו לבד)

האופנוע הוא לא רק דרך לברוח מהפקקים – הוא גם דרך להפתיע את האויב, להופיע מאחור, ולהיעלם לפני שהבין מי צפר. אז בפעם הבאה שתראו דו־גלגלי עם קסדה ונחישות, תזכרו: היום זה ככל הנראה שליח, אבל אם הייתם חיים ב־1944, זה היה כנראה סייר עם פקודה שהולכת לשנות את פני הקרב.

את ההארלי הזה, WLA שנקרא גם  “The Liberator” – כבר לא תפגשו בטיול המועדון הבא, אבל הוא זה שהתחיל את תרבות הצו'פֵר

 אופנועי קרב – חמשת הגדולים של כל הזמנים

ת'שמעו, קשה היום גם להיות ישראלי וגם לקבל תגובה ממישהו שלא חי בישראל,
שלא לדבע על להשיג אישורי פרסום לתמונות, אז אם בא לכם להתענג קצת על היסטוריה –
הפכנו כל שם של אופנוע ללינק לתמונות שלו בגוגל, העיקר שתיהנו קצת:

 זונדאפ KS750 – האחות המתוחכמת של הב.מ.וו R75, עם הנדסת יתר גרמנית ויכולת שטח מפלצתית