קיו ג׳י SRK800 RR – חוויית 4 צילינדרים במחיר של טווין

קיו ג'יי SRK800 RR – חוויית 4 צילינדרים במחיר של טווין

נח יצהרי לקח את הסופר-ספורט הסיני של קיו.ג'יי לסוף שבוע של אספלט ופיתולים, וחזר עם חיוך ענק מתחת לקסדה ועם לא מעט מחשבות על הקרב המתחמם בין הסינים ליפנים

בוקר שבת הזה של אמצע ינואר היה כזה שפותחים בו חלון ומקבלים שמש של אפריל עם אוויר של מקרר. עמדתי ליד ה- ה-SRK800 RR והבטתי בו כמו שמביטים באספרסו הראשון של היום: בהתרגשות קלה ועם הידיעה שעוד רגע הדופק יעלה.

אני עומד לידו רגע לפני התנעה, מביט בפיירינגים המהודקים, בזנב הקצר, בכנפונים הקטנים, וחושב על דבר אחד: פעם, כדי לקבל ארבעה צילינדרים בפיירינג מלא, היית צריך להשאיר סכום שלא משאיר מקום לטעויות. היום, החתיך הספורטיבי שמולי מגיע מסין – עם מנוע 778 סמ״ק, ארבעה צילינדרים, 95 כ״ס ומכלולים שמגיעים מהיצרנים המובילים של אירופה כמו Brembo ו-Marzocchi וכל זה בסכום שלא מתקרב לסכומים של פעם

הנתונים מפתיעים, המספרים מרשימים, אבל המספרים לא מספרים סיפור. הסיפור מתחיל רק כשמסובבים מפתח.

כשהמנוע מתחיל לשיר

סיבוב מפתח, לחיצה קצרה על הסטרטר, וארבעת הצילינדרים מתעוררים לחיים. תגידו מה שתגידו, למנוע של ארבעה צילינדרים בשורה יש את הצליל הזה של ״אטרף״. לא סתם הם נקראים ״סקרימרים״. הם מספקים צליל שאי אפשר לטעות בו ושמנועי טווין וכל שכן סינגל, לעולם לא יוכלו לייצר. הגרגור שמטפס לסל״ד עם שריקה עדינה ברקע.

וזה בדיוק העניין. ה-SRK800 RR אולי מגיע מסין, אבל בלב שלו פועם מנוע ארבעה צילינדרים קלאסי. 778 סמ״ק, 95 כ״ס ב-10,000 סל״ד, שיא מומנט של 7.65 קג״מ ב-8,500 סל״ד. לא מדובר במנוע מסלול קיצוני של 14,000 סל״ד, אלא ביחידה שבנויה לתת כוח זמין ואחיד, כזה שאתה מרגיש גם באמצע הטווח ולא רק בקצה. ככה הוא גם משווק – סופר ספורט ליום יום.

לא סתם סיני

לפני שנצלול עמוק יותר לשלדה ולבלמים, שווה רגע לעצור ולהבין מאיפה האופנוע הזה מגיע.

קיו ג'יי מוטור הוא לא סטארט-אפ שהגיח משום מקום. מדובר במותג הפרימיום של קבוצת Qianjiang, יצרן סיני שפועל משנת 1985, והיום נמצא בשליטת קונצרן ג׳ילי – אותו ענק תעשייה שמחזיק בוולוו ולוטוס. ההשקעה של ג׳ילי בטכנולוגיה ובפיתוח הייתה זו שאפשרה ל-QJ MOTOR להיוולד ב-2020 כמותג שמכוון ישירות לשוק הבינלאומי, לא רק המקומי. (עוד פרטים על המותג  – חפשו בסוף הכתבה)

רב עם הגב

ההיסטוריה הזו אולי מעניינת, אבל בסוף צריך להרגיש יותר את האופנוע ופחות סופרלטיבים ומצגות שיווקיות. אני מתיישב עליו ומגלה שאני הנמוך, לא מחפש מדרכה כדי לעצור לידה. התחלה טובה. תנוחת הרכיבה ממוקמת בדיוק באמצע – לא קיצונית כמו סופר-ספורט טהור של מסלול, ולא זקופה כמו נייקד. הרגליות במקום נכון, קל להצמיד ברכיים למיכל, והקליפאונים? הפתיעו לטובה. כי ברגע הראשון שהבטתי בו חשבתי לעצמי: ״טוב… היום אני רב עם הגב״ אבל האמת? זה היה פחות מאיים ממה שנדמה. גובה המושב 810 מ״מ, והארגונומיה מצליחה להיות ספורטיבית במידה הנכונה בלי להעניש את הרוכב, או אותי במקרה הזה.

תחילת רכיבה של שבת בבוקר והעיר עוד ישנה. אני מתגלגל לאט, נותן למנוע להתחמם וכל סיבוב קטן של המצערת מזכיר לי שיש עסק עם אופנוע רציני. תנוחת הרכיבה מרגישה טבעית יותר ממה שהמראה הקרבי רומז – הרגליות ממוקמות בדיוק בין נייקד לסופר-ספורט, הברכיים ננעלות למיכל בקלות, והקליפאונים לא שוברים את הגב כבר ביציאה מהרמזור הראשון. יש אופנועים שאתה נוסע עליהם, ויש כאלה שאתה מתלבש עליהם, וה-קיו ג'יי שייך לסוג השני.

הצליל משתנה ככל שהסל״ד עולה, מבס עמוק לצווחה ספורטיבית מתוחה. צליל שעובר דרך הקסדה, מדלג על הראש ונכנס ישר לבטן. אני תופס את עצמי נותן קצת ״גז״ סתם – לא כדי להאיץ, אלא רק כדי לשמוע. כן, ״בוגר״ מאוד מצידי. אבל למי אכפת.

ריקוד עם ארבעה צילינדרים

שוב הלב לקח אותי אל כבישי בית אורן האהובים, ופה הגיעו הפניות – והאופנוע סוף סוף התחיל ״לנשום״. אני מוריד הילוך עם ״גז ביניים״ קטן, והמנוע מחזיר לי ״ראפ״ חד וקצר מהאגזוז. וואו. כל הורדת הילוך מלווה בפסקול מדויק, מין תזמורת קטנה של מתכת מכוונת היטב.

ההיגוי קליל בצורה כמעט מחשידה. אתה רק חושב ״שמאלה״ – והוא כבר שם. אין מאבק, אין צורך לשכנע. השלדה מרגישה קשיחה ומהודקת, הפרונט מחובר לאספלט, והמתלים סופגים את שינויי הגובה בלי דרמה. סחיטה של ידית הבלם מספקת נשיכה נקייה, לא אגרסיבית מדי, אבל מספיק חדה כדי להיכנס מדויק לקו הפניה הרצוי. ימינה, שמאלה, שינויי כיוון מהירים, שינוי גובה – הכול מתחבר.

 אני מוצא את עצמי משחק עם המנוע בטווח שבין 7,000 ל-10,000 סל״ד. המוזיקה הזו שהוא מפיק בטווח הזה נעימה לאזניי. צליל חלק, מתוח, כזה שמזכיר אופנועי סופר-ספורט של פעם. בכל זאת, רכיבת חווייתית של שבת בבוקר היא לא מלחמה על מיקום במסלול.

רצף פניות בבית אורן, ואני כבר נכנס לקצב. מבט רחוק, בלימה עדינה, הטיה, פתיחת גז ביציאה. שוב ושוב. גם כי צריך לצלם, אבל בעיקר כי זה ממכר וקשה להפסיק.

האופנוע מתיישר ויורה קדימה, וארבעת הצילינדרים מושכים בצורה ליניארית, בלי בעיטות. הכוח מטפס בצורה כל כך חלקה עד כדי כך שלא תמיד שמתי לב כמה מהר אני רוכב. כביש ציבורי, שבת בבוקר, אני רוצה לחזור הביתה. הורדתי טורים ואחרי כמה פניות קלטתי  שאני צוחק לבד בתוך הקסדה. לא בקול, אבל ברור לעצמי: ״די נו… איזה מנוע״. מטריף. אם התלמידים שלי היו רואים אותי עכשיו, אולי היו מבקשים להחליף מורה. אבל זה הקסם.

95 כוחות סוס זה לא מנוע אימתני שאמור להפחיד, והעובדה שהוא מגיע מ-4 צילינדרים בכלל הופך אותו לנשלט וחלק.

חוזרים למציאות

אחרי האקשן וכשהאגו בשמיים הגיע החלק הפחות רומנטי. הדרך חזרה לרעננה. שבת בצהריים, והתנועה מתחילה להיות כבדה ואיטית שוב. פקקים קטנים, רכבים מזדחלים, כל עם ישראל חוזר מהצפון עם קפה ביד וילד צורח ברכב מאחור. אני על סופר-ספורט עם קליפאונים נמוכים והגב קצת כפוף, מאותת לי שזה לא נייקד, לא אדוונצ׳ר. אבל הוא עמד בציפיות של תחילת היום ולא מתעלל בי. ה-SRK קצר יחסית, והאופי החלק של המנוע הופך את הזחילה ליותר נעימה ממה שציפיתי. בין מכוניות, הילוך ראשון-שני, גלישה איטית – הוא לא מתחמם יתר על המידה, לא קופצני, והמצערת חלקה וזה מבורך.

השתחלתי בין מראות כמו שליח פיצה על מובי. רכב ליסינג, טנדר, עוד ג׳יפ – ואני מחליק ביניהם וחושב שאולי בכל זאת אפשר לחיות עם האופנוע הזה גם ביום יום.

בסל״ד נמוך הארבעה צילינדרים משנים טון. הצווחה מתחלפת בגרגור רגוע, כמעט מנומס. כאילו הוא אומר: אני יודע שאני ספורט, אבל אני גם יודע להתנהג". בכל פעם שנפתח מרווח קטן – נגיעה בגז, ואני משוגר קדימה יחד עם האופנוע. הגב שרד את היום. הסופרספורט הזה רחוק מלהיות מעניש. אמנם כל כמה זמן עליו הייתי צריך למתוח את השרירים ולחלץ עצמות, אבל אני לא יכול להאשים אותו. זה קורה בגלל תאריך הלידה שמופיע לי בתעודת הזהות.

השקט שנשאר

אני כמעט מגיע לרעננה ומוריד קצב. השמש כבר נמוכה, האור כתום, הצל שלי רץ לידי על הכביש. המנוע נרגע, מוריד טורים. עוד רמזור, עוד פנייה, הבית מתקרב. עוצר את האופנוע מתחת לבית, מכבה – ופתאום שקט. השקט הזה שאחרי רכיבה ארוכה ומרגשת תמיד מרגיש מוזר, כאילו מישהו עצר סרט באמצע. אני מוריד קסדה, מעביר יד על המיכל החם וחושב על היום הזה. ״סתם״ שבת חורפית שמשית, כבישים טובים ואופנוע אחד עם מנוע ארבעה צילינדרים ששר כמו תזמורת קטנה והחיוך הזה שלא ירד לכל אורך הדרך.

לסיכום – שכחתי בן כמה אני

בסוף, זה כל הסיפור. לא כמה כוח, לא כמה מהר – אלא הרגע ההוא בבית אורן, כשהמנוע צורח ביציאה מהפנייה, הגוף מווברץ ואני? שכחתי בן כמה אני, איפה אני גר ואיפה אני עובד. זה היה רגע שבו נשארתי עם האופנוע, האספלט, והצליל המוכר והנקי של ארבעה צילינדרים בשורה.

ה-SRK800 RR לא מנסה להיות סופרבייק מסלול ולא אגדה יפנית. הוא פשוט נותן את הקסם הזה של ארבעה צילינדרים אמיתיים וחוויה מלאה, במחיר של טווין וזה בהחלט אומר שהמשחק השתנה

תוספת קטנה: אז מי אתם, קיו ג'יי?

קיו ג'יי מוטור הוא מותג הפרימיום של קבוצת Qianjiang (אל תנסו להגות את זה, זה סינית…) יצרן שפועל משנת 1985, ונמצא בשליטת קונצרן ג׳ילי – אותו ענק תעשייה שמחזיק בוולוו ולוטוס. ההשקעה של ג׳ילי בטכנולוגיה ובפיתוח הייתה זו שאפשרה ל-QJ MOTOR להיוולד ב-2020 עם כוונות ישירות להיכנס לשוק הבינלאומי. המהלך המשמעותי הראשון של Qianjiang  הגיע כבר ב-2005, עם רכישת המותג האיטלקי בנלי. מאז, חלק מהפלטפורמות משותפות, והגישה לעיצוב ולהנדסה אירופית הפכו מתאוריה למציאות. ב-2024 הצטרף גם מותג העבר ׳מורבידלי׳ לקבוצה, והחיבורים האלה מסבירים למה על ה-SRK800 RR תמצאו בלמי Brembo ומתלי Marzocchi – כחלק מפילוסופיה ואסטרטגיה.

זה לא נעצר שם, קיו ג'יי מייצרת גם את דגמי ה-X350 וה-X500 עבור הארלי-דייווידסון לשוק האסייתי, משתפת פעולה עם MV Agusta סביב טכנולוגיות מנוע, ומריצה קבוצת מפעל באליפות העולם ב-WorldSSP עם אותו SRK 800 RR שעליו רכבתי בכבישי בית אורן.

בישראל המותג הושק באמצע 2023 על ידי קבוצת ׳מטלון גרופ׳, וכבר בשנת הפעילות המלאה הראשונה שלו נכנס לעשירייה הראשונה בטבלת המסירות.