נח יצהרי הוא רוכב שטח שכמעט התפטר
כששלחנו אותו לרכוב ולכתוב על אופנוע סופרספורט סיני.
הוא מייד תכנן לבקש שבוע חופש עם תירוץ של כאבי גב,
אבל סיים עם חיוך ענק ותקווה לכתבה נוספת על אופנועי סופרספורט.
הנה זה, לאט לאט – מה קרה לו במהלך הסופ"ש:
מחשבות בדרך לזונטס סופרספורט
ינואר. אמצע החורף.
אבל יום שישי בצהריים מרגיש כמו אוגוסט בתחפושת:שמש, פחות מ- 20 מעלות, וכל מדינת ישראל על אותו כביש, באותו פקק של איילון צפון.
מזל שאני עדיין בכיוון דרום (פאק, זה יום שישי – למה כולם יוצאים כל כך מוקדם?).
אני בדרך לאסוף אופנוע סופרספורט סיני,
וחולפות לי מחשבות פילוסופיות בלתי נשלטות:
האם הסינים והיפנים הם אותו דבר, רק עם עיניים אחרות?
מה זה השם הזה: זונטס, זה לא נשמע קצת יידיש?
קצת רקע – מה זה בכלל זונטס?
אני בדרך לסוכנות. לא כדי לקנות חלב, לא לצורך סידורים אלא כדי לאסוף זונטס RR703.
כן, כן, זה אופנוע ותיכף תתחיל כתבה על אופנוע.
לא היה לי מושג מה זה זונטס, אז הלכתי לבקר את דודה ג'ימני, ובקשתי פסקת רקע על זונטס.
הופתעתי לקבל את הדבר הבא:
"בשנים האחרונות, מותג Zontes…הצליח לנפץ את הסטיגמה על "כלים סיניים" פשוטים.
בניגוד ליצרנים שהתמקדו בהעתקת דגמים קיימים,
זונטס בחרה באסטרטגיה של חדשנות טכנולוגית אגרסיבית
ועיצוב נועז בסגנון "אנימה".
OK. עכשיו – רף הציפיות שלי בעלייה.
שישי בצהריים מבחן האופי האמיתי
בתור מורה נהיגה למכוניות ואופנועים, אני חי ונושם פקקים.
מלמד בתוכם, נושם אותם, לפעמים אפילו מפתח אליהם רגשות מורכבים.
אבל לאסוף סופרספורט חדש ביום שישי בצהריים?
זה כבר מבחן אישיות. עם רף ציפיות בעלייה,
נכנס לסוכנות "יורודרייב".
והוא? מבריק, לא מתרגש, מפתיע כמה הוא יפהפה וכמה הוא מחכה לי.
ברכיבה ראשונה, ביציאה מהסוכנות – למרות שהוא סופרספורט אמיתי,
עם שלושה צילינדרים שלא מתביישים בקיום שלהם,
ה-703RR מתגלה כשותף מושלם לג’ונגל העירוני.
הוא צר, הוא נשלט, הוא לא מתנדנד ולא מתחנן שתצא כבר לכביש פתוח.
קליפונים גבוהים, כלומר, כידון לא כל כך נמוך כמו בסופרספורט קלאסי,
מספקים לך מצד אחד – תנוחה טבעית לאוהבי הסופרספורט,
ומצד שני נוחות של קצת נייקד עירוני.
במילים אחרות הוא מרגיש כמו "אופנוע מרוצים שנתקע ברמזור" –
ועל הצד המחמיא של המשפט הזה.
בין מכוניות, מראות, צפצופים ועצבים והוא זורם.
ואז אתה פותח קצת גז
ואני מחייך בתוך הקסדה, המכוניות עומדות, והזונטס פשוט טס נמוך ביניהן, באלגנטיות.
ואז מגיע הרגע שאתה קצת פותח גז.
לא כי צריך, אלא כי בא לי לשמוע ולהרגיש.
שלושה צילינדרים מתעוררים, והפקק, שהיה אפור ועצבני,
מקבל פסקול של אופנוע שנשמע כמו ארבעה צילינדרים עם ביטחון עצמי מופרז.
ראשים מסתובבים, נהגים מורידים חלון,
מישהו שואל "איזה אופנוע זה"?
מישהו אחר פשוט מצלם.
ברוך הבא. זונטס 703RR הגיע לעולם האמיתי ומתחיל ברגל ימין.
מה אומרים עליו במפגש אופנועים?
מהפקקים אני גולש ישר למפגש אופנועים.
עשרות כלים, מכל הסוגים: יפנים, אירופאים, גדולים, רועשים,
כאלה שעולים כמו דירה קטנה אבל לפני עליות המחירים.
ואני נכנס, שקט, מכבה מנוע. סופר עד שלוש (כמו בשמירת מרחק) ואז זה מתחיל:
"רגע… מה זה? זונטס?"
"כן" אני עונה "זה RR של זונטס".
מבקשים שאניע אותו – והתגובות ספק צפויות ספק מפתיעות:
"מה זה הסאונד הזה"
"וואי, הוא נראה אש.”
אנשים מתקרבים, מקיפים אותו, בודקים, שואלים.
אחד מתכופף, אחד נוגע, אחד כבר בודק גובה מושב.
הזונטס, בלי להגיד מילה, גונב את ההצגה.
ואני עומד בצד, מחייך ונהנה מהרגע הזה
שבו אופנוע לא צריך להסביר את עצמו:
הוא פשוט שם, והוא עובד.
אם כבר סופרספורט – אז בואו ניתן בספורטיבי
אחרי שישי עירוני, מגיעה שבת. שקט. כבישים ריקים והיעד ברור: בית אורן.
כאן כבר אין פקקים, אין שאלות, ואין קהל. רק פוגש עוד נח אחד, העורך שלנו,
ועוד טל סולומון אחד, שהיום יהיה הצלם ואיש הוידאו שלנו.
יש רק כביש, שמש חורפית מושלמת, ואופנוע שמבין לְמה הוא נולד.
ה-703RR נכנס לפניות כאילו הוא מכיר אותן מהחיים הקודמים.
מרגיש קל, מדויק, יציב.
למרות המשקל התחושה היא של אופנוע קטן יותר, זריז יותר,
כזה שאתה סומך עליו בלי לחשוב פעמיים.
הקליפונים הגבוהים נותנים לך תחושת שליטה מוחלטת והרכיבה מרגישה כמו נייקד משוחרר בגוף של סופרספורט קרבי.
בכל פתיחת גז ביציאה מפנייה, המנוע שר.
לא צורח סתם, אלא שר נכון.
זה סאונד שממלא את היער,
חוזר מהעצים, וגורם לך לפתוח גז עוד טיפה.
כי אם כבר ינואר, ואם כבר חורף שיהיה עם חיוך.
בתור רוכב אינדורו, אני רגיל לחפש אחיזה בעפר,
להילחם עם השטח.
כאן זה הפוך:
הכביש עובד בשבילך, והזונטס מנצל כל מילימטר.
זה גן עדן של שלושה צילינדרים, שני נח,
ואחד טל סולומון שהגיעו להר ישראלי אחד
שפתאום מרגיש ממושמע, אפילו כנוע בפני הסיני הזה.
סופרספורט שלא מעניש
אחרי שעתיים של רכיבה, עצירה בצד הדרך, קסדה יורדת,
והגוף? רגוע, אין כאבי גב, אין ידיים מתות, אין קללות קטנות –
רק תחושה של אופנוע שרוצה שתמשיך לרכוב,
לא שתלך הביתה לנוח כמו אחרי רכיבת סופרספורט קלאסית.
אבל אין ברירה חייבים לחזור הביתה למסיבת חוקיות של הילדה
שלא מוותרת על עוד רכיבה משותפת איתי לראות שוב שקיעה במהירות האור.
סיכום של סוף שבוע מושלם
הזונטס 703RR הוא לא רק סופרספורט, הוא אופנוע של רגעים:
ביום שישי הוא עבר פקקים, רמזורים ומפגש אופנועים בהצטיינות.
בשבת הוא טרף את בית אורן עם חיוך וצליל שלא עוזב אותך.
ואם אופנוע מצליח להיות גם זה וגם זה אז כנראה שעשו שם משהו מאוד נכון.
חכו שנייה, זה לא הסוף:
טל סולומון, שעזר להוציא את הכתבה הזאת לאור –
גם הוא רכב ואהב, הנה קבלו את מה שכתב:
זונטס – מילה של טל
אם הייתם מראים לי את מפרט האבזור של ה-Zontes 703RR כשהייתי בן 22,
כנראה שהלסת שלי הייתה פוגשת את הרצפה (ולא רק היא).
משהו קרה לסינים.
נדמה שזה קרה בין לילה
אבל זו למעשה תוצאה של תהליך ארוך
מאוד שמתפרש על פני שני עשורים.
אם בעבר דיברנו עליהם במונחים של "חיקוי נחות" או "פשרה זולה",
ה-703RR מוכיח שהשיח הזה כבר לא רלוונטי.
ה-Zontes 703RR מרגיש כמו הדבר האמיתי.
זו לא רק הפלסטיקה שנראית טוב,
או הצליל המטריף שבוקע מהאגזוז,
או כל רכיב ברשימת המכולת הטכנולוגית הבלתי נגמרת.
זה החיבור של כולם יחד,
לכדי מוצר אחד שמראה לנו שאפשר
ולא צריך להתפשר על כלים תקציביים זולים
שניכר שמישהו ״חסך עליהם״.
וכששמים את כל החבילה הזו
מול תג מחיר של 60 אלף ש"ח?
זה כבר הופך מ״מפתיע״ ל״מפתה״.
אמנם שוק האופנועים לא מקבל כל מותג בקלות,
עדין לרוכבים הישראלים לוקח יותר זמן לקבל את התופעה,
אבל ענף המכוניות והרכב
שכבר למד לחבק את המותגים הסיניים,
הוכיח שזה רק עניין של זמן גם כאן.
נשאר רק לראות איך הוא יזדקן ואיך השוק יגיב בטווח הארוך, אבל בינתיים? וואו
טל סולומון
